שבלי הלקט · סימן קמ״ג, ה׳

ורבינו שלמה זצ"ל כתב השותה מים בסעודה ואין לו יין כי אם מים צריך לברך על כל פעם ופעם שישתה משום שאין קבע לשתייתו. שבכל פעם ופעם שהוא שותה מחשב בדעתו שלא ישתה עוד בסעודה ומה שהוא חוזר ושותה לא מפני חביבות המים אלא מפני צמאתו ולכך צריך לברך אבל יין ושכר וכל שאר משקין החשובין לו יש קביעות לשתייתן שהרי כמה פעמים הוא שותה מהם ואינו צמא אלא מתוך חביבות המשקה הוא שותה אותם הלכך אינו צריך לברך אלא פעם אחת. ורב בנימין אחי כתב דודאי יש לברך על המים ועל שאר המשקין בתוך הסעודה דהא בהדיא תנן השותה מים לצמאו מברך שהכל ואמרינן בגמרא לצמאו לאפוקי מאי לאפוקי היכי דחנקתיה אומצא שאינו צריך לברך ואם איתא דמים שבתוך הסעודה אינן טעונין ברכה למה לי לומר לאפוקי היכא דחנקתיה אומצא לימא לאפוקי בשעת סעודה דלא מברך דפת פוטרתיה ולא שנא בין חנקתיה אומצא בין לא חנקתיה אומצא ש"מ דאי לא חנקתיה אומצא צריך לברך והא דאמרינן שני יין שהוא קובע ברכה לעצמו לא בא להוציא שאר המשקין שלא יהיו טעונין ברכה וכן פתרון השמועה. שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אינן טעונין ברכה אמר להם מפני שהפת פוטרתן פי' שהן באים לצורך הפת והוי הפת עיקר וקי"ל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה וקשיא לן אי הכי יין תיפטריה פת פי' שגם הוא מחמת הסעודה בא ולצורך הפת כדי לשרות האכילה במעיו. ולא דוקא יין אלא נקט יין דחשיב משאר משקין והוא הדין לכולהו שאר משקין דחד טעמא נינהו ופריק שאני יין שהוא קובע ברכה לעצמו. פי' מה שאנו אומרים דברים הבאים לתוך הסעודה מחמת הסעודה דוקא כגון פרפרת ומיני קדירה. וכל דבר הבא לאכלו עם הפת הני נינהו דפת פוטרתן. אבל היין הוא קובע ברכה לעצמו שהוא בא למשקה והאוכל אינו פוטר את המשקה ומשום הכי תני ר' חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה ולא תני פת פוטרת כל מיני מאכל ומשקה חוץ מן היין ומהיכא דנפקא לן ברכה למזון לפניו נפקא לן למשקה כדתניא מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וגו' אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואכלת ושבעת וברכת אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משעה שנתן לך ר' יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרא ובירך אלא וברך וכתיב את לחמך וכתיב מימיך הא למדת דליכא למאן דאמר שאין מברכין על המים או על שאר המשקין בתוך הסעודה ולא שנא יין ולא שנא מים ולא שנא שאר משקים כולן טעונין ברכה בתוך הסעודה וכיון שברך עליהם פעם אחת אין צריך לחזור ולברך עוד בתוך הסעודה כל זמן שאינו עוקר דעתו משתייה כדברי הלכות גדולות וכן נראה לי עיקר. וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל.