שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ירושלמי. אמר רב מנא הדא אמרה ההן דעטיש גו מיכליה אסור מימר ליה וייס בגין סכנתא דנפשא פי' אסותא. והשותה מים או שאר משקין בתוך סעודתו כתב רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל שאין צריך לברך עליהן וזה נוסח תשובתו שאלת אם אני רגיל לברך על המים באמצע סעודה וכתבת ששמעת בשם הר"ר יום טוב זצ"ל דכי פריך בברכות יין נמי תפטריה פת. מיין לחודיה קא פריך משום דזיין אבל מים שאין פת פוטרתן לא קשי מידי משום דלא זייני. כדמוכח ממתני' דפרק בכל מערבין דהנודר מן המזון רב אמר כאומר כל הזן עלי מותר במים ובמלח ועל דפסיקא לא קשיא לך והלא יין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו בורא פרי הגפן וזו הברכה לא שייכא בשאר מיני משקין ומזה יש ללמוד שאין הטעם כן כמו שכתבת אלא שיין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו בורא פרי הגפן לפי שעיקר ברכת משקה איין והוא ראש לכל המשקים ולכך היא עיקר לענין ברכה והן טפלין לו. כמו כן לפי שעיקר סעודה מפת חשיבה עיקר לענין ברכה ופוטרת כל הדברים הבאים מחמת סעודה חוץ מן היין שגורם ברכה לעצמו כדמפרש התם במס' ברכות.
שבלי הלקט · סימן קמ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.