שבלי הלקט · סימן ק״ל, ו׳

וכתב אחי ר' בנימין נר"ו כללא דסבירא לן דלא אמרינן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל אלא היכא דאית ליה חמרא אבל אם הוא במקום שאין יין מצוי מה יעשה יתענה. הלכך די לו בהבדלה דתפלה דכיון דאין לו יין חזרה הבדלה לישנה. כמו שאמרנו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו קבעוה בתפלה והן אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. פי' זה שאמרו צריך להבדיל על הכוס דווקא היכא דאית ליה יין אבל אי לית ליה יין יצא בהבדלה דתפלה והא דאמימר דבת טוות חומרא הוא דאחמיר אנפשיה אי נמי יין היה מצוי אצלם שהרי למחר הביאו לו יין והבדיל ולכך לא רצה להבדיל בערב והם לא חששו בכך דכיון דשכר חמר מדינה הוא וראוי להבדלה היה לו להבדיל עליו כמו שעשה לשנה הבאה. אבל ראוי לאדם לטרוח ולחזור אחר היין כדי להבדיל עליו דאמר ר' יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא ואלו הן הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לתלמוד תורה והמבדיל על היין במוצאי שבתות והוא דשייר מקידושא לאבדלתא. ואמר ר' צדוק כל שאינו מבדיל על היין ואינו שומע מן המבדילים במוצאי שבת אינו רואה סימן ברכה לעולם וכל המבדיל בין במוצאי שבת או שומע מן המבדילים הקב"ה קורא אותו קדוש ועושהו סגולה שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני. אמר רבא הלכתא טעם מקדש טעם מבדיל ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו. ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבוע כולה וכדאמר ר' זירא עד רביעי בשבת פי' ואין רביעי בכלל. אמר ר' יעקב אבל לא על האור פי' שאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא. סדר הבדלה. יין. בשמים. נר. הבדלה. וסימן ביתי יבנ"ה בה. ומה טעם מברכין על הבשמים במוצאי שבת לימדונו רבותינו ז"ל שבשבת יש באדם שתי נשמות ובמוצאי שבת ניטלת ממנו נשמה אחת ונשאר חלוש על כן צריך להריח בבשמים ובריח טוב כדי להתחזק. וביום הכיפורים ליכא יתיר נשמה ולא מברכינן.