שבלי הלקט · סימן ק״ל, ג׳

מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל אין מבדילין אלא על היין ולא על הפת ולא על המים ואע"פ שכתוב בפרקי' דר' אליעזר רב מונא אומר כיצד אדם מבדיל מביא כוס של יין ומקרב ידיו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש וכיון שמרחיק ידיו מן האש אומר ברכת המבדיל בין קודש לחול ואם אין לו יין פושט ידיו לאור הנר ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש ואם אין לו נר פושט ידיו לאור הכוכבים ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה הכוכבים תולש דבר מן הארץ ואומר בא"י המבדיל בין קודש לחול וכו' אעפ"כ לא סבירא לן לאבדולי אלא על היין ואפי' בפת אין מבדילין וכן מצאתי לרב עמרם בר ששנא גאון זצ"ל אין מבדילין בפת כל עיקר מה טעם שאינו דומה הבדלה לקידוש מפני שהקידוש אי אפשר לו שלא יסעוד כדאמרי' אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון שהשלחן קבוע וסעודתו קבוע ואי אפשר לו שלא יסעוד מקדש על הפת ואפי' לכתחלה יכול לקדש על הפת אי חביב ליה טפי מחמרא. כדאמרי' בערבי פסחים רב כי הוה חביב ליה חמרא הוי מקדש בחמרא וכד הוה חביבא ליה ריפתא הוה מקדש אריפתא והא דאמר בברייתא התם זכור את יום השבת זכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא על היין הוא הדין נמי דעל הפת יכול לקדש ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלהים ואנשים. ואפי' אם נדור ועומד מערב שבת שלא לוכל מותר לו לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה דמושבע ועומד הוא מהר סיני שיקדש ואין קידוש אלא ממה שהוא קובע סעודתו או פת או יין דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג הלכך חייב לאכול ולעבור על נדרו כדי שיהא עונג במקום קריאה וכן מצינו במס' נזיר דאמר התם נזיר חייב בקידוש היום לשתות מאחר שקידש ביין והתם מפרש טעמא וכן מי שנדר שלא לאכול וקידש על הפת חייב לאכול מיהו אנן לא שרינן ליה לכתחלה שיקדש הנזיר על היין אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקדש חייב לשתות וכן מי שנדר שלא לאכול אל יקדש בתחילה על הפת שהרי יכול לקדש על היין וליפטר. דאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה ויש לך לעשות שניהם אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה וכיון בקידוש לא תעשה הנדר ועשה זכירת הקידוש בפת או ביין והוי נמי כמי שלא נדר בו לכתחילה וישתה דאין נזירות חלה על יין של קידוש מאחר שהוא מצוה לקדש בו. וכן למי שנדר על הפת אם אין לו יין יקדש על הפת דאין חילוק בין יין לפת לענין קידוש. ומצוה הוא לקדש או בפת או ביין מאחר ששולחנו קבוע ומסודר לפניו אבל במוצאי שבת כלום הוא מצוה מן התורה לסדר שולחנו ולקבוע סעודתו בפת או ביין שנוטל פת ומבדיל עליה הלכך אין מבדילין על הפת וכן מנהג בשתי ישיבות אבל מוצאי שבת ליום טוב שיש קידוש והבדלה אם אין לו יין מבדיל על הפת ושפיר דמי וכן אמר בה טעם אדוננו מר רב צדוק מאור עינינו זצ"ל אילו עמדה הלכה כדשלח אבא אבוה דשמואל לרבו ילמדנו רבינו סדר הבדלות היאך שלח ליה כך אמר ר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו שאמר משום ר' יהושע בן חנניה ניה"ק. נר. הבדלה. יין. קידוש. ואמר ר' חנינה משל למלך יוצא ואיפרכס נכנס. בתחלה מלוין את המלך זה שבת ואחר כך יוצאין לקראת איפרכוס זה יום טוב. הוה אמינא כיון שהבדלה קודמת וקי"ל דאין מבדילין על הפת. אסור להבדיל על הפת אפי' בשבת ולמחר יום טוב עכשיו שאמרו חכמים היכא דאיכא זמן היכי עביד אביי אמר יקזנ"ה רבא אמר יקנה"ז והלכתא יקנה"ז כרבא כיון שקידוש אומר תחלה נעשה קידוש על הפת עיקר והבדלה כטפילה ומבדילין על הפת עם הקידוש וכן סברא דרבנן בתראי אבל קמאי כגון מר רב יוסף גאון ומר רב אבא ומר רב צדוק גאון ז"ל [דמתא מחסיא] סבירא להו דהבדלה נמי על הפת. וכן פסק בעל הדברות ורבינו חננאל זצ"ל.