מצאתי בשם הר"ר שמחה זצ"ל ראיתי אנשים המחמירין על עצמן במוצאי שבת שיושבין על השולחן ומבדיל על היין ושותה ואע"פ שלא פסק בסעודתו מברך בורא פרי הגפן כשהוא שותה בתוך הסעודה ואע"פ שבירך על כוס ההבדלה משום דאמרי' דיש הבדלה בלא סעודה כשהוא סועד נמי לא בטלה ברכת היין שבתוך הסעודה ולר' אינו נראה ואין מנהגו בכך דכיון שהוא מיסב על השולחן ולא פסק בסעודתו עולה ברכת היין לכאן ולכאן והמברך שתים הרי זו ברכה לבטלה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו דברכת היין של הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה מאחר שאינו מפליג והרי הוא סועד מיד אחר שהבדיל וכן שנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את היין של אחר המזון וכ"ש שבתוך המזון והא דאמרי' עלה אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין וכן אמר רבה בר מרי אמר ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא שבתות ויו"ט ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר את היין של אחר המזון. לאו לאפוקי כי האי גוונא דהבדלה אתי דכל כי האי גוונא שמברך על היין ודעתו לסעוד מידי בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון. ולא בא ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי למעט שאר ימים אלא לפי שיש שרגילין להביא קודם אכילה יין לשתות להמשיך את לבם לאכילה כדאמרי' חמרא פורתא גריר ופעמים אוכלין מיד ופעמים נמלכין ואין אוכלין מיד הלכך כל זמן שקובעין סעודתן על היין שאחר ששותין סועדין מיד ואין מפליגין אין צריך עוד לברך כמו ששנינו והוי דומיא דשבתות וימים טובים אבל השותה קודם סעודה ונמלך אם יסעוד מיד אם לאו ודאי כי האי גוונא צריך לברך והיינו דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. ותו כיון דאי אפשר לו לסעוד עד שיבדיל אין לך קביעות סעודה על היין גדולה מזו:
שבלי הלקט · סימן ק״ל, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.