ורבינו תם ז"ל השיב להר"ר משולם ז"ל על אותם שנהגו בצרפת לאכול בין מנחה לערבית ובמדרש אמרינן כל השותה מים בין מנחה לערבית גוזל את המתים קרוביו ואמרינן במדרש שהן שותין ממעין אחד בשבת בערב ופעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה ובקושי גדול התירו לאכול ערב יום הכפורים סמוך לתפלה ותיקנו וידוי קודם שיאכל וישתה משום שכרות גם תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת או שחל להיות בשבת ונדחה בקושי התירו. וראינו שכתב רב שר שלום גאון מתא מחסיא זצ"ל שתיקנו לומר צדוק הדין על שם שנפטר משה רבינו ע"ה בשבת במנחה וגם אין רגילין לעסוק בתורה בין שתי תפלות משום חכם שמת כל המדרשות בטלין אך אינו אסור אלא מנהג לזכרון פטירתו אלא שקורין במסכת אבות במנחת שבת אבל אכילה ושתיה לא תקנו קדמונינו ולא על חנם נהגו שלא לאכול ומנהג אבות תורה היא והא דאמרינן פורש מפה ומבדיל אקראי בעלמא הוא. כך השיב רבינו תם זצ"ל.
שבלי הלקט · סימן קכ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.