שבלי הלקט · סימן קכ״ו, ו׳

נשיב לדברי רבינו שלמה זצ"ל תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת כדכתיב ראו כי ה' נתן לכם את השבת ואמרו ז"ל כל השומר שבת כראוי מקרב את הישועה שנאמר בשובה ונחת תושעון בשובה ונחת זה שבת וכן הוא אומר וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ובמדרש תלים מצאתי דורש זה המקרא ואומר אם ישמרו עמי משמרת שבת יזכו לישב בנוה שלום. ואף בבראשית רבא מצינו כי בו שבת מכל מלאכתו אתמהא לא כן אמר ר' ברכיה בשם ר' יהודה ב"ר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמר מלאכתו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא לא בעמל ולא ביגיעה ומה נברא בו פי' בשבת שאנן ובטח שלוה והשקט ולכך אמרינן בשבת במנחה מנוחת שלום השקט ובטח וכמדומה שאף הדורש של בראשית רבא כשהוציא זה הלשון סמך על המקרא דכתיב וישב עמי בנוה שלום לפי שהמקרא נדרש על שמירת שבת ולפי ששתי המקראות נדרשים על שמירת שבת קבעו חכמים בתפלה לשון המקראות תפארת גדולה ועטרת ישועה מושובה ונחת תושעון מנוחת שלום השקט ובטח מוישב עמי בנוה שלום. ולפי שהאבות שמרו משמרת השבת כדכתיב וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי שאפי' עירובי תבשילין היה אברהם יודע ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו בניו זה יצחק ואת ביתו זה יעקב לכך אנו מזכירין את האבות בתפלה גילה באברהם רינה ביצחק יעקב ובניו במנוחה.