שבלי הלקט · סימן קכ״ו, י״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והר”ר שניאור ז"ל פי' לפי שקרבה השעה שחוזרין הרשעין להשפט בגיהנם לפיכך אנו מצדיקין עליהם את הדין. ובפיסקא דשור או כשב דורש שם. צדקתך כהררי אל וגו' אדם ובהמה תושיע ה' משפט אדם ומשפט בהמה משפט אדם וביום השמיני ימול שתעבור עליו שבת ומשפט בהמה מיום השמיני והלאה הה"ד אדם ובהמה תושיע ה' מכאן רמז שאומרין צדקתך כהררי אל בשבת במנחה מאי טעמא דכתיב בהו אמת וחותמו של הקב"ה אמת ומנחת שבת חתימת שבוע ותחילת הפסוקים דורש שם על משפט רשעים בגיהנם. יש מקומות שהן אומרין אלו הפסוקים כסדר הזה ונותנין סימן לדבר וה' אלהים אמת הוא גו' פסוק ראשון יש בו ה' פסוק שני יש בו אלהים. פסוק שלישי יש בו אמת והטעם לפי שכל פסוק יש בו מעלה עליונה מפסוק שלפניו. פסוק ראשון אומר צדקתך כהררי אל ופסוק שני אומר וצדקתך אלהים עד מרום שהיא מעלה עליונה וגדולה על הראשונה ופסוק שלישי צדקתך צדק לעולם שהיא מעלה וגדולה משניהם גם הפסיקתא מוכיח כן שכך סידרן שמתחיל לדרוש צדקתך כהררי אל ומסיים מכאן רמז שאומרים בשבת צדקתך כהררי אל במנחה. מאי טעמא דכתיב בהו אמת וחותמו של הקב"ה [אמת] ומנחת שבת חתימת שבוע הא למדת שצריכין לחתום באמת ואין לנו לשנות מנהג אבותינו. ושבת שחל בו ראש חדש או חנוכה או יום טוב או חולו של מועד או אפי' ערב יום טוב או מוצאי יום טוב הנקרא אסרו חג אין מנהג לאומרו ובשם רבינו משולם זצ"ל מצאתי שבת שיש למחר ראש חדש אין אומרים צדקתך צדק וגם בחול אין נופלין בתחנונים במנחה והטעם כי ההוא דתנינן במס' ראש השנה אם לא באו עדים עד המנחה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קדש נמצאת אומר שמשעת מנחה נכנס ראש חדש ולפי שאנו אומרים צדקתך במנחה מפני כבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה כמו שקבלנו מרבותינו שאמרו מלאכי השרת צדוק הדין לפניו ואנו יודעין שלא היה אותו היום לא ראש חדש ולא יום טוב שבשבעה באדר מת משה על כן בכל מקום שאנו יכולין לדחותו מפני שום דבר כמו עכשיו מפני ראש חדש דוחין אותו וכל שכן בראש חדש עצמו וביום טוב שאין אומרים אותו. ומנהג לומר בעמידה וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שכיון שאנו אומרים אותו במקום צדוק הדין אין ראוי להצדיק את הדין אלא מעומד כאדם שעומד לפני הדיין ומקבל עליו את הדין ואומר יפה דנת. גם לדברי הפסיקתא דמשמע שאנו מעידין על הקב"ה שחותמו אמת והתם כל מעשה בראשית באמת דכתיב אשר ברא אלהים לעשות [ס"ת] אל"ף מ"ם תי"ו אמת ומנחת שבת היא חתימת שבוע הא קיימא לן דכל עדות בעמידה.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.