שבלי הלקט · סימן ק״כ, ט׳

כתב אחי ר' בנימין נר"ו מה שנהגו להצניע אתרוגין ופרישין בחול או בעפר כדי שיתקיימו בלחותן ולא יכמושו ויתייבשו. נראה לי שמותר לגלותן ולהוציאן משם ואינו דומה לפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים דהתם תבן דומיא דגחלים שהן מוקצין כגון תבן שהכניסו לאוצר אבל האי חול ועפר אינה מוקצה דהא חזי לכסות בו צואה ומוכן הוא כדאמרי' מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו ודווקא בעפר המיוחד לכך כדאמרי' עלה והוא שייחד לו קרן זויות אבל עפר תחוח שבקרקע ביתו לא. ומי שאינו רוצה לסמוך על היתר זה תוחב את הסכין ומוציאו דקיימא לן כר' אלעזר בן תדאי דאמר תוחבין ליה בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן דטלטול מן הצד לאו שמא טלטול: