וכתב רבינו ישעיה זצ"ל מדלא קתני למבוי המעורב כדקתני סיפא גבי אוכלין ומשקין דתני לחצר המעורבת ש"מ דאפי' לא עירבו ולא שיתפו שרי משום כבוד כתבי הקודש אבל מיהו בעינן שלא יהיה מפולש. וגאון אחר ז"ל כתב שאם נפלה דליקה בשבת מותר לומר לנכרי להוציא ספרים דרך רשות הרבים להצילם דאמרי' בפרק בתרא דעירובין אין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש. אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אבל אין אומר לו כבה אל תכבה ודוקא בדליקה כדברי התרומה אבל בשאר איסורי שבת לא. ובעל הלכות שרי אפילו בשאר איסורי. ופי' רבינו תם זצ"ל דווקא כשהדליקה באותו בית שלו לא התירו אלא כלים הצריכין לו. ושלש סעודות אפי' לחצר המעורבת שמתוך שבהול על ממונו אי שרית ליה טפי אתי לכבויי אבל כשהדליקה בבית אחר מותר לו להציל כל מה שיחפוץ אפילו לחצר חבירו המעורבת. ובעל התרומה זצ"ל כתב מוסיף אני לומר דוקא בחצר שאינו מכוסה הדומה לרשות הרבים. וגם בחציריהם דוקא שהיו סמוכות לרשות הרבים אסור יותר מג' סעודות אפילו למעורבת אבל בבית חבירו המעורב שאין לו כל זה מותר להציל כל מה שרוצה ועוד שאין רשות הרבים בינינו דשלטי ששים רבוא וגם ט"ז אמה רוחב וליכא למגזר מידי:
שבלי הלקט · סימן קט״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.