כתב בעל התרומה בימי התנאים והאמוראין היו מצילין דוקא תורה נביאים וכתובים. שלא היו כותבין תלמוד משום שנאמר כי על פי הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות אבל לדידן שאנו רשאין לכתוב הכל מפני השכחה מצילין את הכל הן תלמוד הן תפלות הן ברכות. וכשם שמצילין אותם מפני הדליקה כך מצילין אותן מן המים ומן המפולת ומן כל דבר המאבדן. ומצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואפי' יש בהן מעות אבל להציל מעות ע"י ככר או תינוק לא דאמר מר לא התירו ספר או תינוק אלא למת בלבד. ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש ולית הלכתא כבן בתירה דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.
שבלי הלקט · סימן קט״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.