ובעשרת הדברות מפרש מעשה בא לפנינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת והתרתי היהודים לצאת ביום טוב של אחריו ולהיותן כבני העיר דהא קיימא לן שבת ויום טוב שתי קדושות הן והכנה ליכא דלא מקריא הכנה אלא כשמכין ביום טוב דבר שאינו מן המוכן כגון מוקצה ונולד וכגון יציאת התחום שאינו מוכן אלא על ידי עירוב ובהנחת העירוב היא ההכנה אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא ואפי' מערב ומכין בלבו יציאת התחום כגון מערב ברגליו בשני דמכוון ואזיל אי נמי בפת היכא דלא צריך למימר לי' מידי שמערב יו"ט קרא ליה עירוב אע"ג דקא מיכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא כדאמרי' בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה ואפי' מכין בפת דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותו כבני העיר לאו הכנה היא דדבר מוכן לכל היא ואם נאכל עירובו בראשון ויצא מתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה וגבי ספינה ליכא הכנה כלל דקנית בית מבעוד יום ליכא דתחלת היום קונה עירוב והכנה בפת ליכא דהא שתיק והמערב ברגליו ובשתיקה והכנה שבלב אינה הכנה אפי' מכין דבר שאינו מוכן ואם אמר מבעוד יום כאן תהא שביתתי והריני כבני העיר לאו הכנה היא דהוי ליה כמכין דבר המוכן ובארבע דוכתי אשכחן בעירובין הכנה וכולהו על ידי עירוב להתיר יציאת התחום אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה הוא אלה דברי עשרת הדברות:
שבלי הלקט · סימן קי״א, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.