ורבינו ישעיה זצ"ל כתב ישראל שבא בשבת בספינה מחוץ לתחום והביא עמו פירות ועלו בני העיר בספינה מותרין לאכול מפירותיו שבהיתר יצאו חוץ לתחום ולא באיסור ומאי דאמרינן בההיא ליפתא דאתאי למחוזא ושרא להו רבא למזבן מנה אע"ג דאתאי מחוץ לתחום וכן נמי פסק רב פפא הילכתא בפרק אין צדין בנכרי שהביא פירות מחוץ לתחום לישראל זה מותר לישראל אחר אע"ג דאתייה נכרי מזיד כשוגג דישראל דמי דנכרי לאו בר שביתה הוא ולא איתסר אלא מזיד דישראל ויותר הוא חמור עדיין שוגג דישראל שעשה עבירה ממזיד דנכרי. ועוד שפירות ישראל קנו שביתה אבל פירות דנכרי אין קונין שביתה דא"י לאו בר שביתה הוא ואע"ג דאמרינן דגזרינן בעלים דנכרי אטו בעלים של ישראל הני מילי לענין ארבע אמות שאם יצאו חוץ לתחום אין להם אלא ארבע אמות אבל לענין לאוכלן דוקא במזיד דישראל הן אסורין אבל מזיד דנכרי מותרין.
שבלי הלקט · סימן קי״א, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.