שבלי הלקט · סימן ק״ז, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

תנן תנו רבנן לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא יטייל בו מבית לבית ואפי' ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה כתב אחי הר"ר בנימין נר"ו סנדל המסומר שדברו בו חכמים לא יכולנו לעמוד על עקרו ואינו כמו הסנדלים המצויין אצלינו ואלו שלנו אינן אסורין אלא גזירה שמא יצאו מרגליו. אלא שמא תשבר הרצועה שעליהן ויבוא להביאם ארבע אמות ברשות הרבים וכיון דברשות הרבים אינן אלא גזירה ברשות היחיד הוי גזירה לגזירה והשתא דלית לן אלא כרמלית אינו אסור ברשות היחיד כלל וכן כתב הר"ר אברהם בן הר"ר שלמה זצ"ל אלו הסנדלין שלנו למה הן אסורין גזרה שמא ישתלפו מרגליו ויבוא להביאם ד' אמות ברשות הרבים. ולא יצא במנעל יחיד בזמן שאינו ברגליו מכה אבל אם יש ברגלו מכה מותר. ולא בתפלה ואפילו למאן דאמר שבת זמן תפלין היא לכתחלה לא יצא דלמא מיפסקא ואתי לאייתויה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה אבל אם הוא מומחה בין דאיתמחי קמיע בין דאיתמחי גברא. דעבד תלתא קמיעין לתלתא גברי חד חד זימנא בין דאיתמחי קמיע דעבד חד קמיע לתלתא גברי והועיל להם מותר לצאת בו בין קמיע של כתב בין קמיע של עקרים בין חולה שיש בו סכנה בין חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא אפי' שלא יכפה ואלו הטבעות שכתובין בהן אותיות לרפואה סגון גות גות וזולתן ואין בהם חותם נראה שאסור אדם להוליכן בשבת אם לא נתמחו היטב בקמיע מומחה. לא יצא אדם בשיריון ולא בקסדא היא כובע נחשת או ברזל או עץ ולא במגפיים הם בתי שוקיים של ברזל ולא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה הוא עץ שראשו אחד עב או ברזל שראשו אחד עב ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.