שבלי הלקט · סימן ק״ו, ה׳

אמנם פי' רבינו תם זצ"ל דכל אלו תכשיטין מותרין דהלכה כרב עינוני בר ששון דלא אסר כי אם ברשות הרבים ופליג אמתני' אם כן לדידן דלית לן רשות הרבים גמורה מותר. ואומר אני כדי ליישב המתניתין דאפילו לדברי מתניתין דאסר כרמלית וחצר היחיד היינו לדידהו דאית להו רשות הרבים אבל לדידן דלית לן רשות הרבים רק כרמלית מותר דליכא למיגזר מידי אף לדידהו הוי גזירה לגזירה אסור כרמלית אטו רשות הרבים וברשות הרבים גופה גזירה דלמא שלפא ומחזייא לכך לדידן דלית לן אלא כרמלית לא גזרינן. אבל אין להתיר לדידן להיות עומד ברשות הרבים ולשתות ולרוק ולהשתין ברשות היחיד דלדידהו לית בהו אלא חדא גזירה. ונושקא של זהב או של כסף דהיינו כובליאר והיינו מכבנתא ובלע"ז רומינוסקיטא דתנן בה חייב חטאת גם לדידן אסור דכל שאסור מן התורה ברשות הרבים אסור לן אע"ג דלית לן אלא כרמלית אמנם יש לומר דוקא תלויה בלולאות חייב חטאת אבל אם תקועה הנושקא בשלשלאות של כסף או של זהב שיש שם תכשיט עליה מותר. או אם יש מחט באותה נושקא שסוגרת בה מפתחי מלבושה סביב צוארה מותר וזה הדבר פשוט לסמוך היתר. ודוגמת זה רגילות עשירות להוציא בשבת מפתח של כסף או של זהב ויש מחט וסוגרת בה מפתחי חלוקה בבית צוארה או קוטא שלה ועושה כן מפני [יראת] העבדים ומן השפחות שגונבים מפתחי התיבה שלהן ונותנת כל מפתחות תיבותיה בתיבה אחת שהמפתח שלה של זהב ונושאת בצוארה לתכשיט השבת. וכן איתא בירושלמי על רבן גמליאל שיצא במפתח של זהב בשבת. עתה התרנו תכשיטין לדידן דלית לן אלא כרמלית דאפי' לדידהו ברשות הרבים אינו אסור אלא משום שלפא ומחזייא עד הנה דברי התרומה.