ועירובי בתים זהו משפטן. נוטל קמח מכל הבתים הסמוכין זה לזה בחלון שהוא ד' על ד' טפחים. או נותן להם משלו ומזכה להן על ידי אחר. ושיעור העירוב ועשייתו מפורש למעלה בהלכה צ"ט ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב בדין יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי מבית לבית ומבית פלוני לבית פלוני ומבית פלוני לבית פלוני מכל הבתים שנתנו בעירוב מזה לזה ומזה לזה לנו ולכל ישראל ואם היה ארבעה או חמשה בתים והאמצעי עירב עם כולן והחיצונים לא עירבו זה עם זה אי נמי שתי חצרות ובית אחד ביניהן ועירב הבית עם החצרות והחצרות לא עירבו זה עם זה מותר לטלטל הבית האמצעי בבתים ובחצרות ובתים החיצונים והחצרות אסורין לטלטל מזה לזה על ידי בית האמצעי פי' הכלים ששבתו בחצר אחת אסור להוליכן בחצר אחרת על ידי בית האמצעי שביניהם אם לא עירבו החצרות ביחד כן מוכיח בפרק מי שהוציאוהו וכן השיב לי הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל:
שבלי הלקט · סימן ק״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.