פי' רבי' שלמה זצ"ל אומר לו רשותי קנויה לך וזה נוטלו ממנו ומוציא בחצר וקנה הנוטל באמירה בעלמא בלא מתן מעות ואינו צריך לזכות ע"י קניין ואם לאחר שנתן רשותו לבני החצר הוציא או הכניס כל דבר מביתו לחצר אם החזיקו בני החצר בחצר עד שלא הוציא והכניס אינו אסור אבל אם לא החזיקו אסור. דתניא מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין מזיד הרי זה אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר בד"א כשלא החזיקו בני מבוי במבוי אבל אם הוציאו הכלים שלהם והחזיקו במבוי בין שוגג בין מזיד אינו אוסר והלכה כר' יהודה. ובית הכנסת שאין בה דיורין אין צריך לערב עם שאר בני החצר ואע"ג דאוכלין ושותין בני מתא בגווה אי נמי האכסנין ואפי' בנייה חד גברא מדידיה ואקדשה כיון דמכנפין ומצלין בגווה הוי הפקר לכל ישראל ואינה צריכה לערב כך מצאתי בתשובות הגאונים זצ"ל.
שבלי הלקט · סימן ק׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.