שבלי הלקט · סימן י׳, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ובתשובות הגאונים זצ"ל מצאתי שאלו לפני רב נטרונאי זצ"ל עדה שאין להם מי שרגיל לעבור לפני התיבה אלא אחד ופעמים טרוד במלאכתו ויש שם נערים בני י"ז וי"ח שנה ולא נתמלאה זקנם מהו שיעשו מהם שליח צבור ויוציאו רבים ידי חובתן והשיב כך ראינו שזה שאמרו חכמים אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו מצוה מן המובחר ובמה דאיפשר למהוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא אבל ודאי במקום שמתבטלין מן ברכו וקדיש וקדושה לא מבעיא לן בני י"ז וי"ח דמותרין אלא אפי' בני י"ג שנה ויום אחד בדלא אפשר שפיר דמי דהא מחייבי כדתנן בן שלש עשרה למצות וכל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. וסומא ומי שמעשיו אינן מתוקנין אם ראוים לעבור לפני התיבה אם לאו דבר זה נשאל לישיבה והשיבו. שליח ציבור שמרננין אחריו בדברים רעים. וכי דבר זה צריך שאלה בודאי הדין נותן להכניס אחר תחתיו מי שמרצה בין ישראל לאביהם שבשמים הלא צריך להיות צדיק וישר ונקי בכל גופו מכל דופי ואם אינו כן כבר אמרו חכמים היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. וסתמא אפי' בחול בלא תענית אסור כל שכן בראש השנה וביום הכיפורים ותענית יום שצריך להרבות בתחנונים ורחמים שצריך השליח צבור להיות כמו ששנינו ר' יהודה אומר מיטפל ואין לו כו' עד שלא יצא עליו שם רע בילדותו השתא כל כך אנו צריכין אפי' מילדותו אם מרננים אחריו עכשיו לא כל שכן שמסלקין אותו. וסומא אם מעשיו מתוקנים ראוי לעבור לפני התיבה ואין מסלקין אותו. בפסיקתא רבתי דעשר תעשר כבד את ה' מהונך קרי ביה מחונך שאם היה קולך ערב והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד את ה' בקולך. חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר הי' קולו נאה והי' אומר לו עמוד וכבד את ה' ממה שחננך נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותם העדים בני בליעל ואבד מן העולם מי גרם לו על שלא עלה לירושלים לכבד את הקב"ה במה שחננו למה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' וגו' ואילו עלה לא אבד נפשו בעבור חמדת כרמו:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.