ברם צריך לומר אילו חמרתא דאיתעברא מסוסיא וסוסתא דאיעברא מחמרא אוליד פרה בתר אימיה שדינן ליה לכוליה ואין חוששין לזרע האב ושרי במינא דאימיה בין להרבעה בין למלאכה ודאימיה חמרא בהדי מינא דאימיה סוכתא אסור או דילמא חוששים לזרע האב והאי אית ביה חמור וסוס והאי אית ביה חמור וסוס ודאבוה חמרא בהדי מינא דאימיה סוסתא שרי מאי טעמא כי הדדי נינהו דהאי אית ביה חמור וסוס והאי אית ביה חמור וסוס ובהדי מינא דאימיה אסור דהא חוששין לזרע האב ת"ש דאמר ליה ר' אבא לשמעיה כד מעיילת לי כודנייתא בדייספיק עיין דדמיין להדדי ועייל קא סבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דדמיין להדדי היכי דמי כי הא דאמר אביי עביין קליה בר חמרא צנח קליה בר סוסתא ואמר רב פפא רבן אוניה וזוטן גנובתיה אימיה חמרא זוטן אוניה ורבן גנובתיה בר סוסתא אלמא בתר אימיה אזלת ואין חוששין לזרע האב:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.