שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל דמיכל מכל אילן דמפקין פירי תלת שנין קדמאי דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים לא שנא דנטע ליה מינטע ולא שנא דנפיק מנפשיה אסיר דתנן אילן העולה מאליו חייב בערלה והא כתיב ונטעתם ההוא מיבעי לי לכדתניא לכם להביא את הנטוע לרבים רבי יהודה אומר לכם להוציא את הנטוע לרבים ורבנן סברי ונטעתם דיחיד משמע דרבים לא משמע כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים מאי טעמא הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ור' יהודה סבר ונטעתם בין יחיד ובין רבים משמע לכם בין יחיד בין רבים משמע הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ופירי דערלה דאסר רחמנא לא שנא באכילה ולא שנא בהנאה אסירי דתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מניין שלא יצבע ממנו ולא ידלוק ממנו ת"ל ערלתו ערלים לרבות את כלם וכי אסירי פירי אבל לולבי ואטרפי דאטרוגא דאיכא אינשי דאכלין שרן דתנן העלים והלולבין והקנוקנות מותרין באיילה וודאי מידי דמנטר להו לפירי כגון כגון קליפתא דשגרא ואמגוזי וקשייתא דזיתי אסיר למשגר ובשולינהו קליפוזא ודומני דבעי למיצבע בהו וביני דפוס רומני אסירי דתנן קליפי רמונים והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינים חייבין בערלה מאי טעמא פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי אף על גב דבעידן גמר פירי לא צריכי לנטורי כיון דמעיקרא בעידנא דאפיק שומר לפירי הוו אסירי ואילו נטיעה דלא מידליא טפח מארעא חייבת בערלה לעולם דאמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב נטיעה דזוטרא מטפח חייבת בערלה כל שנותיה וכי היכי דנהגא ערלה בארץ הכי נהגא בחוצה לארץ הילכתא גמירי לה דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני אלא מאי וכי תבאו דכתיב גבי ערלה זמן ביאה מיהו בארץ ישראל בין ספיקה בין וודאי אסור בחוצה לארץ ספיקה מותר וודאה אסור ופירי דפרדיסא דארבעי שנין אסיר למיכל מינייהו עד דפריק לה דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים פירי דשאר אילני פליגו בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי חד אמר פירי דפרדיסא הוא דצריך למיפרק דשאר אילני לא וחד אמר אפילו דשאר אילני נמי ומאי טעמיה דמאן דאמר אפילו דשאר אילני כיון דלענין ערלה עץ מאכל כתוב לעניין פדיון נמי לא שנא ומאן דאמר דפרדיסא לחוד מאי טעמיה פליגו בה תרי אמוראי במערבא חד אמר נאמר כאן תבואתו ונאמר להלן ותבואת הכרם וחד אמר קדש הלולים דבר שאומרים עליו שירה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מניין שאין אומרין שירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשי' אנשים משמח דשתו ליה אלהים במה משמח הוי אומר בשירה מיכן שאין אומרים שירה אלא על היין ומאי היא שירה דבית המקדש אנסכים מאן דמחייב דשאר אילנות תאני נטע דבעי ומאן דפטר שאר אילנות תאני כרם רבעי ומאן דאית ליה פרדיסא שוה מאה זוזי פריק ליה בשוה פרוטה ושפיר דמי דקיימא לן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחול ואף על גב דשמואל קאמר דאיעבד הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אפילו לכתחילה נמי מההוא דאחרים ניכסיה בפומבדיתא. וכד מפריק ליה מיחייב לברוכי בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הכרם דא"ר יהודה אמר שמואל על כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן ומיחייב. למיקלייה לדמי פורקניה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ק׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.