ברם צריך היכא דנותנת טעם לדבריה מי מהימנא אי לא כיון דאחזיק נפשה לטומאה האי יצרה הוא דתקפה ולא מהימנא או דילמא כיון דקא יהבה טעמא למילתא מהימנא תא שמע דבעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה דלויה לרטיבא דפשא ליה בדוכתיה אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא לדביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דבי הוות יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא ואיכא דאמרי נדה לא שתיא כסא דברכתא ואמר מר משגרו לאינשי ביתיה במתנה כי היכי דליהוו שלמא ואי שתייא אתו לידי הרגל עבירה ולבסוף אמרה לרב טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואמינא אי שתייא ליה אנא היא אמרה לא קא עבדא לי יקרא אמרנא אשדרתיה לך דתשתייה אנת אמר ליה רב אף בזו אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעין זימנין למימרא דקבלה ואפילו הכי שמואל לא עבד עובדא בנפשיה וכן הילכתא חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ושלשה טהורים הירוק וכמימי בשר צלי וכמימי תלתן:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.