שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ו, א׳

שאילתא דאסור להון לדבית ישראל לאיזדקוקי גברא לאינשי ביתיה כשהיא נדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה וגו' ולא משתריא לגברה עד דפסקה ומנייא שבעה נקיים דאמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן וכו' ולאורתא דשבעה נגהי תמניא טבלה ומשתריא ואי טבלה ביממא דשבעה לא עלתה לה טבילה דתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה מנלן דתניא מניין לנדה שאינה טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה דכתיב כימי נדת דוותה תטמא ואמר טבלה בשמיני לא תטבול אלא בליליא משום סרך בתה ואי איכא אונסא טבלה ביממא דשמיני דאתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דשמיני משום אונסא דגנבי ואתקון רב אחא בפפוניא משום אריוותא ורבא במחוזא משום אמבולאי ורב יהודה בפומבדיתא משום צינה וכי טבלה צריכה לעיוני נפשה דילמא מאיסא קירא או לישה והוי חציצה בין גופה למיא דגלי רחמנא בטבילה ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין מים לבשרו וצריכה למיסרק רישה והדר טבלה דילמא מיקטר מזייה ולא עיילין בהו מיא דתניא את (כל) בשרו את הטפל לבשרו וזהו שער עשר תקנות תיקן עזרא ואלו הן שיהו קורין במנחה בשבת בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ושיהו מכבסין בחמישי בשבת ושיהו אוכלין שום בערבי שבתות ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר וחופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזרין על העירות ותיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה דמדאורייתא טובל לתרומה והאידנ' נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה דמעשה בתלמיד אחד שאירע בו קרי והיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלי' טומאה דכתיב הלא כה דברי באש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה ומאלו התקנות שתהא אשה חופפת וטובלת דמדאורייתא בעיוני סגי לה ואתא עזרא ותיקן חפיפה ולמיבדק שפיר ולא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה משום דקרירי ומיסרק מזייא ולא עיילין בהו מיא וצריכא למיסרק רישה סמוך לטבילתה דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף אלא בחמין בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה דאי איתרמי לה טבילתה בשמשי דשבתא דלא אפשר למיסרק משו' דאתיא לאתורי שערה חופפת ביממא וטבלה בליליא ואפי' אתרמי ערב שבת וחמישי בשבת שני ימים טובים דלא אפשר למיחף בהון וזמן טבילה בלילי שבת משום דטבילה בזמנה מצוה וכי גדלה לה למזייה לא תקטרינון לריש צוציתא דזמנין דמקטרא על חדא בינתא והוי חציצה כדרבא בר רב הונא דאמר רבא בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת במים ובעידנא דטבלה לא תסרוך עילוי מזייה לא חוטי דעמרא ולא חוטי דכיתנא ולא תיבי ולא ברזי דמיקטרין עילוי מזייה והוי חציצה דתנן לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם ז