שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״ה, א׳

שאילתא דאסור להון לדבית ישראל למינסב איניש קריבתיה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' והי נינהו קרובות דאסר רחמנא אמו ואשת אביו ואחותו לא שנא בת האב ולא בת האם ולא שנא בת האם ולא בת האב בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה וכי מאחר דכתיבי בת אשתו ובת בתה ובת בנה בתו ובת בתו ובת בנו למה לי דכתיבי היינו בת אשתו כי איצטריך קרא היכא דאנס אשה דאילו בתה מעלמא שריא ליה כדתניא אנס אשה מותר לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה בקדושין ואילו ברתא דמיניה אסירא ליה ובהו מאנוסתו מנלן דאסירא ליה בת בנך ובת בתך הוא דכתיבא אמר אביי קל וחומר על בת בנו ועל בת בתו ענש הכתוב על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנלן כתיב הכא ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וכתיב התם שארה הנה זמה היא נאמר למטה זמה ונאמר למעלה זמה מה להלן שלשה דורות אף כאן שלשה דורות אחות אביו ואחות אמו בין מן האב בין מן האם ואשת אחי האב מן האב אבל מן האם ולא מן האב לאו ערוה הוא מאי טעמא דכתיב ערות דודו גלה נאמר כאן דודו ונאמר להלן או דודו או בן דודו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן דכתיב ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם אי הכי אחות אביו ואחות אמו דאמרת בין מן האב ובין מן האם נמי נילף לה מהכא הדר תנא ביה קרא למימרא דבין מן האב ובין מן האם וכלתו ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם נמי תנא בהו קרא ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורה מאשת אח דדנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קידושין וקרובי עצמו מקרובי עצמו וכל הני עריות דקורבא דידהו על ידי קידושין הוא לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה אסורין ובאיסוריהן קיימן לבד מן אחות אשה דלאחר מיתת אחותה שריא ואשת אח מן האב שאין לה בנים דלאחר מיתת אחיו שריא ליבם ואשת איש דאיסורה לאו משום קורבא הוא לאחר מיתת בעלה או לאחר שנתגרשה שריא ואי איקדיש חד מהני עריות לא תפשי קידושי ולא צריכה גיטא מיניה ואם בא על אחת מהן והוליד הולד ממזר ומשוי לה זונה ופסיל לה מכהונה ומתרומה ומנלן דעריות לא תפשי קידושי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ומטו בה משום רבי ינאי ורב אחא בריה דרבא ומטו בה משום רבי יוסי הגלילי והלכה והיתה לאיש אחר לאחר תהוי בה הויה לקרובים לא תהוי בה הויה ומסקינן א"ר יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כל העריות כולן לאשת אב ונדה אע"ג דבהדי עריות כתיבא ואיכא למימר יליף לה מעריות גלי רחמנא דתפשי בה קידושי דאמר חזקוה ותהי נדתה עליו ואפילו בשעת נדתה תיהוי בה הויה אי הכי שאר עריות דמקשת להו אקושי אקשינהו לנדה קולא וחומרא לחומרא מקשינן ממזר מנלן דמעריות הוא דהוי ממזר דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וכתיב בתריה לא יבא ממזר ואיתקוש כל עריות לאשת אב כר' יונה ולא יגלה כנף אביו למה לי דכתיב בדרב ענן אמר שמואל בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר למיקם עליה בלאו יתירא ונדה אף על גב דבהדי עריות כתיבא ואיכא למימר נילף לה מעריות כיון דתפשי קידושי אין הולד ממזר מאי טעמא לא יקח ולא יבא ממזר כתיב כל היכא דלית בה ליקוחין הולד ממזר נדה כיון דאית בה ליקוחין אין הולד ממזר ודאי שניות דהני עריות כגון אם אמו ואם אביו אף על גב דמיסר אסירן לי' קידושי תפשי בה וצריכה גיטא והולד כשר ואילו פנויה דאולידה ולא ידיע אי מן קרובין דאסירן לה זנאי דהוה ליה הולד ממזר אי מן הנך דהתירא אינון לגבה דהוה ליה ולד כשר הוה ליה שתוקי ואסיר למיעל בקהלא דה':