אחרי מותשאילתא דאילו מאן דשחיט חיוותא או ציפרא מיחייב לכסויי לדמיה בעפרא שנאמר איש איש מבית ישראל וגו' וא"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה ואילו מאן דשחיט אווזין ותרנגולים אע"ג דניצודין ועומדין אש' יצוד קרינא ביה וחייב לכסות דת"ר אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד ניצודין ועומדין כגון אווזין ותרנגולין מניין ת"ל ציד מכל מקום ולמה נאמר אשר יצוד לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת דלא לפסיד איניש ממוניה דתניא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל ת"ל וזבחת מבקרך יכול יזבח כל בקרו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מיכאן א"ר אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח ללפסו ליטרא ירק עשרת מנה יקח ללפסו ליטרא דגים עשרים מנה יקח ללפסו ליטרא בשר המשים מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואידך אימת אמר רב פפא מע"ש לערב שבת אמ' רב צריכים אנו לחוש על דברי הזקן אמר ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים הוא אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בכיסו יריצנה לחנווני אמר רב נחמן כגון אנו לווין ואוכלין. ואילו מאן דשחיט טמאי' פטור לכסות שנאמר אשר יאכל והיכא דשחט ולא אישתחיט שפיר פטור לכסות כדתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור לכסות ואילו מאן דשחיט חיה או עוף ולאו אדעתיה דאכיל מיניה אלא מיבעי ליה לדמיה כיון דשחיטה מעלייא היא דאי בעי אכיל ליה חייב לכסות דתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו וחרש שוטה וקטן ששחטו ואחרים רואים אותן חייבים לכסות ואי לא אע"ג דמחזיקי לן ששחטו שפיר פטורים לכסות כדתנן חש"ו ששחטו ואחרי' רואי' אותן חייבים לכסות בינן לבין עצמן פטורי' לכסות:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.