שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיפרש מנשיהון סמוך לעידנא דקביעא להו דחזייא דם נדה וכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם א"ר יאשיה מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מן נשותיהן סמוך לוסתן וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה אפילו הויין ליה בנים כבני אהרן דנפישא זכותייהו מתים דכתי' והזרתם את בני ישראל מטומאתם וכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו וגו' וכתיב בתריה אחרי מות שני בני אהרן וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לווסתה הוויין ליה בנים זכרים שנא' ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר ריב"ל אומר הוויין ליה בנים שמורים הלכה בישראל שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול וסמיך ליה ולהורות את בני ישראל וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבת הוויין ליה בנין דכרין שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול וסמיך לי' אשה כי תזריע וגו' א"ר בנימן בן יפת א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע וגו' א"ר בניסן בר אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי ור' יוחנן אמר לטבילה שנאמר ובחטא יחמתני אמי מאי משמע דהאי חטא לישני דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר וסמוך לווסתה כמה מתבעי למיפרש מינה א"ר אבא עונה מאי עונה לאו עונה יתירתא אלא אותה עונה דרגילא דחזייא בה דתנן היתה לומדת להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה ר' יהודה אומר כל הלילה שלה והא תניא ר' יהודה אומר כל היום שלה לא קשיא כאן בתחלת יטמא וכאן בסוף ליליא היתה רגילה דחזייא בסוף ליליא מאורתא אסירא לגברא כוליה ליליא חלף ליליא ולא חזת שריא לגברא רגילה דחזייא בתחלת יממא כוליה ליליא שרייה מטת תחלת יטמא ולא חזייה אסירא כוליה יומא וכן סוף יומא ותחלת ליליא אלמא עונה דאמור רבנן לא שנא היכא דחזייה בתחלת עונה אסורה כולה עונה ולא שנא היכא דחזיית בסוף עונה אסורה כולה עונה ואמר רבא הילכתא כר' יהודה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.