אי נמי אילו מאן דמיתיליד ליה נגעא בביתיה צריך למימר לכהן ומיתי מיחזייה דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכתיב ובא אשר לו הבית ונתתי למה לי כדתניא ונתתי נגע צרעת כבשורה הוא להן שיהו הנגעים באין עליהם דברי רבי יהודה ר"ש אומר פרט לנגעי אונסין ובתים בני אונס נינהו ואם אינו עניין לבתים תנהו עניין לאדם מאי היא דאי אכיל אוכל ומשקה דמייתי לידי נגע לא מיטמא איני והא תניא אדם כי יהיה בעור בשרו מן הדיבור ואילך מיטמא והלא דין הוא נאמר טמא בזב ונאמר טמא בנגעים מה כשטימא בזב לא טימא אלא מן הדיבור ואילך דכתיב כי יהיה זב מבשרו אף כשטימא בנגעים לא טימא אלא מן הדיבור ואילך לא אם אמרת בזב שכן אינו מיטמא באונס תאמר בנגעים שמטמאי' באונס ת"ל אדם כי יהיה מן הדיבור ואילך למימרא דנגעים מטמאים באונס אמר רבא פרט לנגעי אונסין לאו לאפוקי אונס דאוכל ומשקה לא אלא פרט לנגעי רוחות דמשמשא ביה רוח רעה דההוא לאו בר ונתתי הוא רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים ומקמי דליתיה כהן למחזייה לבייתא מפני ליה דלא ליטמן דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית וירושלים אינה מיטמאה בנגעי' דתניא בית ארץ אחזתכם אחזתכם מיטמא בנגעים ואין ירושלים מיטמאה בנגעים ות"ר בית שאין בו ארבע אמו' על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואמרי' לימא ר' היא דאמר גבי סוכה בעינן ארבע אמות על ארבע אמות דאי רבנן כיון דלגבי סוכה אמרין סוכה הוא אע"ג דלא הוה ד' אמות על ד' אמות הכא נמי בית הוא לא אפי' תימא רבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן אלא גבי סוכה דלשבעה הוא דעבידא אבל בית דלמידרא ביה תדירא הוא דעביד אפי' רבנן מורו דבציר מד' אמות לא דייר איניש ולא מיקרי בית:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ח, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.