אי נמי ברם צריך כלי עור רכין הא קא אמרינן דבני כיבוס נינהו ואסיר לכסכוסינהו קשין בני כיבוס נינהו ואסיר לכסכסן או לא בני כיבוס נינהו ומותר לכספסן אמרי קשין מכסבסן דחייף להו מיחף במיא דאריך להו מירך במייא דהווה ליה כסכוס (מיפלג) הא קא אמרינן דפליגי אחרים ותנא קמא הלכתא מאי הלכתא כתנא קמא דאמר קשין ככלי עץ ושאר מינין דמו דגרידי ליה לההוא דם חטאת ובשבת שרי למחפייהו ושרי למירכינהו דהא לאו בני כיבוס נינהו או דילמא הלכתא כאחרים דאמרי בני כיבוס נינהו וגבי דם חטאת בעי מחפייהו ומרכינהו ובשבת אסור למחפייהו ולמירכינהו ת"ש דרש רבא מותר לכבס את המנעל אמר ליה רב פפא לרבא והאמר רב חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא ולא קא משני ליה רבא הא בקשים הא ברכין הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש כיבוס אסור שכשוך מותר ולא קא מפליג בין קשין בין רכים אלמא הלכתא כאחרים:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.