שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ח, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אי נמי הכי מנא דאיתליד ביה נגעא מנא דעמרא או מנא דכיתנא או שתיא דעמר' או שתיא דכיתנא אי נמי מנא דמשכא צריך לאחווייה לכהן אי נגע טמא הוא מטמא ליה כהן דכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים וכתיב או בשתי או בערב והיה הנגע ירקרק או אדמדם ואפילו שלש על שלש דצמר או דפשתים מטמא בנגעים דתניא בגד אין לי אלא בגד ג' על ג' מניין ת"ל והבגד כי יהיה בו נגע צרעת ושאר מינין כגון צמר גפנים צמר גמלי' צמר ארנבת ונוצה של עזים השיריים והכלך והסריקון אין מיטמ' בנגעי' דכתי' צמר ופשתים צמר ופשתים למעוטי שאר מינין בין שלש על שלש בין בגד גדול וכי חזי ליה כהן מסגיר ליה ז' יומין דכתי' והסגיר את הנגע שבעת ימים וכי חזי ליה ביום ז' דפשה ליה טפי ממאי דהואי מחליט ליה ובעי למישרפיה לכוליה מנא מנלן דכתיב וראה את הנגע ביום השביעי דבזע ליה שריף ליה דכתיב ואי לא פשה בעי חווריה ברשותא דכהן דכתיב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע ואי מכבסינן ליה מכבסינן ליה בשבעה סמנין דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעה סמנין והדר מסגיר ליה שבעת ימים שנית אי לא חזיתיה אי מיורקיה או מסומקיה אף על גב דלא פשה בעי שריפה ואי חזיתיה בשביעי לתכבוסת קרע ליה לההוא ניגעא וכוליה בגד טהור הוא ומהכא ילפינן לה דעור בר כיבוס הוא והיכא דאייזום ליה מידי אסיר ליה לחווריה במיא בשבתא דתנן לעניין דם חטאת אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעון כיבוס ואמרי' עור בר כיבוס הוא ורמינהי היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתכלה אמר אביי לא קשיא הא רבנן והא אחרים מאן אחרים רבי מאיר היא דתניא לעניין דם חטאת הבגד והשק מכבסן הכלי והעור מגרדן אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסן והכלי מגרדו והא דאמר רבי חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ואייזום ליה נעליה בשב' ושכשכו ליה במים כרבנן אלמא עור לאו בר כיבוס הוא והא כתיב בנגעים או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע אלא אמר רבא ברכין כולי עלמא לא פליגי דבני כיבוס נינהו אלא כי פליגי בקשין ואחד הבגד ואחד השק ואחר העור ברכין ודברי הכל דרבי חייא בר אשי בקשין וכתנא קמא ודכתיב בנגעים אשר תכבס מוקים לה תנא קמא ברכין הדר אמר רבא לאו מילתא הוא דאמרי ליקום ולימא ליה קרא ברכין כתיבא מי לא עסקינן בכלי אובלוסמוס הבא ממדינת הים ואמ' רחמנא אשר תכבס הדר אמר רבא לגבי צרעת כולהו רכין נינהו איידי מגופיה מתילדה מפחת ליה צרעת ומשוייא לה רך אלא אי קשיא לי הא קשיא לי הני כרים וכסתות רכין אינון ותנן נותנין עליה מים עד שתכלה אלא אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא כדר' חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין כאחרים אם כן אפילו דבגד נמי יתן עליה מים עד שתכלה ולא לכסבס בגד שרייתו היא כבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב זרק זרע פשתן למים חייב בשלמ' סודר דקא עביר כיבוס אלא זרק זרע פשתן למים מאי טעמא אילימא משום דקדח והוה ליה כזריעה אפילו כל זרעים נמי אלא משום דשדי רירא ומדביק הוה ליה כליישא דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת א"ל רב פפא לרבא והא אמר רב חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו שכשוכי אין כסכוסי לא והא רבא לבתר דאמרה הכי סברה. וסנדל מוחלט אע"פ דלשריפה קאי טמויי מטמא ולא אמרינן כמאן דשרוף דמי דתניא מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זתים כיון שנכנס לבית טהור טמאתו אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת שאני התם דאמר קרא ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד ודאמי כמאן דאיתיה:
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.