מצורעשאילתא דאילו מאן דמתייליד ביה נגעא צריך לאחווייה לכהן אי נגע טמא הוא מטמא ליה וטומאת נגעים טומאה יוצאה מגופו הוא ואסור לאכול בתרומת חוצה לארץ דאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה ואי נגע טהור הוא מטהר ליה כהן שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגומר והי מינייהו טמאין והי מינייהו טהורין כדתנן מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שנייה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניי' לה כקרום ביצה וכי מיתיליד ביה נגעא שיעור כמה מטמא בגדים והיכא דאיכא חצי גריס מהאיך דעזה בשלג וחצי גריס מהאיך דכסיד ההיכל תולדה דידיה הוא ומצטרפי להדדי חצי גריס מבצמר לבן וחצי גריס מכקרום ביצה תולדה דידיה הוא ומצטרפי להדדי דתניא אמר רבי יוסי שאל (רבי) יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו אם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מכקרום ביצה ולמעלה טמא ומסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה אמר לו לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים ומנלן דבהרת לבנה טפי אמר אביי דכתיב ואם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה. ולא מטמא בהרת לבנה ותולדתה אלא דמתחזיא דעמקא בבשרא דכתיב ומראה עמוק מן העור ותניא במראה חמה העמוקה מן הצל ושאת ותולדתה לא מטמא אלא דמתחזיא גבוה מן כוליה בשרא דתניא שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר על כל הגבעות הנשאות ומנלן דאית לה תולדה דכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת ותניא אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר ספחני נא אל אחת הכהונות אשכחן תולדה לשאת תולדה לבהרת מנלן אמר רבי זירא נאמר לבנה בשאת ונאמר לבנה בבהרת מה להלן יש לה טפילה אף כאן יש לה טפילה במתניתא תנא הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לזו כך יש טפילה לזו אמר מר שאת כצמר לבן אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי בן יומו שמלבנין אותו למלת. ואילו חתן דאיתיליד ביה נגעא נטרינן ליה עד שמשלימין ליה שבעה יומי משתה והדר חזי ליה כהן ומטמא ליה דתנן חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו ז' ימי הרגל מאי טעמא וביום הראות בו בשר חי יטמא בו כתיב יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו ולא חזינן נגעים לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית כעזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית ככהה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.