אי נמי ברם צריך אילו היכא דקא שפעה מתוך שבעה לאחר שבעה מתוך י"ד לאחר י"ד דלא אפסיק בין דם טמא לטהור האי דם בתרא דם טהור משוינן ליה אי לא א"נ מתוך שלשים ושלשה דזכר לאחר שלשים ושלשה או מתוך ששים וששה דנקבה לאחר ששים וששה ולא פסיק בין דם טמא לטהור האי דם בתרא דם טמא משוינן ליה אי לא האי דאמר רחמנא לאחר שבעה דזכר ולאחר י"ד דנקיבה טהור הוא משום דאפסיק מעיין טמא ומפתח מעין טהור והא לא פסק או דילמא חד מעיין הוא ורחמנא טהריה לא שנא פסק ולא שנא לא פסק וכן נמי במישלם יומי טהרה למיעל יומי טומאה מיפלג פליגי רב ולוי בהא מילתא דאיתמר רב אמר מעיין אחד הוא והתורה טמאתו יין פסק בין לא פסק והתורה טיהרתו ולוי אמר ב' מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא והני מילי היכא דפסיק דודאי איסתתים ליה היכא דלא פסיק הא לא איסתתים הלכתא כמאן כרב או כלוי ת"ש דאמר ליה רבינא לרב אשי אמר לי רב שמן מסיכרא איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש הלכתא כרב לחומרא לאחר שלשים ושלשה יום אבל לא לקולא לאחר שבעה והלכתא כותיה דלוי לחומרא רב אשי אמר הלכתא כותיה דרב בין לקולא בין לחומרא דרש מרימר הלכתא כותיה דרב בין לקולא בין לחומרא והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא וכן הלכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.