שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל חמירא ביומא דפסחא ומאן דאכיל ליה קאי בכרת שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וכי היכי דאסיר באכילה אסיר בהנאה דאמר חזקיה מניין לחמץ בפסח דאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה ואפילו איערוב נמי כחצי זית ממצה וכחצי זית חמץ מצטרפין וקאים עליה בלאו כגון כותח הבבלי ושכר המדי דכתיב כי כל אוכל מחמצת לאיתויי עירובו ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר דלא דרשי כללא קאי עליה בלאו אבל איסורא איכא דהא כל איסורין שבתורה מדרבנן מיסר אסירין דתני' קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם והני מילי מין בשאינו מינו אבל מין במינו דליכא למיקם אטעמא בששים דאמר רבא אמור רבנן בששים ואמור רבנן בנותן טעם ואמור רבנן בקפילא וביין נסך אחמרו רבנן טפי מן כל איסורין שבתורה דתניא כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך שבמינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם יין נסך משום חומרא דע"ג טבל כהיתרו כך איסורו:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.