שאילתא דאילו מאן דמשתבע אי לקיומי מילתא אי לבטולי מילתא אסיר למעבר על שבועתיה ולא שנא כי משתבע אוכל ולא אוכל דהוה מילתא דאית בה הרעה והטבה אלא אפילו כי משתבע על מילתא דלית בה הרעה והטבה כגון דאמר אזרוק צרור לים לא אזרוק צרור לים חייב לקיים שבועתו ואי אישתלי ועבר על שבועתיה בר קרבן שבועה הוא מכדי להרע או להטיב כתיב מנלן דאפילו דברים שאין בהן הרעה והטבה דהא רבי קרא לכל אשר יבטא האדם בשבועה והני מילי היכא דאפיק שבועה מן פומיה אבל לא אפיק שבועה מפומיה אע"ג דגמר בלביה לא מיחייב דאמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים בשפתים ולא בלב והיכא דאישתבע לבטל את המצוה סוכה שאיני עושה תפילין שאיני מניח שבועת שוא הוא דאפיק מפומיה ולוקה אבל בסוכה ולולב ותפילין לא מיתסר ומנלן דלא מיתסר דתני רב כהנא אמר רב גידל אמר רב בר טביומי אמר רב גידל אמר שמואל דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו דברו לא יחל אבל יחל לחפצי שמים היכא דאמר שבועה שאוכל ככר זה והדר אמר שבועה שלא אוכלנה כיון דאמר שבועה שאוכלנה הוה ליה כדבר מצוה כי אמר שבועה שלא אוכלנה שבועת שוא היא הילכך ראשונה בעי לקיומי שנייה לא בעי לקיומי דהוה ליה כנשבע לבטל את המצוה ואי קיימה לשנייה לקי משום שבועת שוא ותו לא ואי קיימה לשנייה ובטלה לראשונה לקי משום שבועת שוא ומשום שבועת ביטוי דהא מן עידנא דאישתבע לשנייה שבועה לשוא הוא דאישתבע:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.