שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ס״ח, א׳

ויקראשאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל דמא ותרבא דכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו דמא נהיג איסורא בין בחיותא בין בבעירא בין בעופא תרבא לא נהיג איסורא אלא בבעירא דתנן חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין בן בדם וחומר בדם מבחלב שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בטמאין ובטהורין ובכל המינין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ומנלן דתרבא לא נהיג איסוריה אלא בבעירא דכייא דכתיב כי כל אוכל חלב מכל הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה' ואע"ג דקיי"ל דחיה בכלל בהמה לסימנין שאני הבא דכתיב אשר יקריב ממנה וחיה לא חזייא לקרבן וכי לימא מר בעלי מומין לא חזו להקרבה הדר רבינהו קרא הואיל ומינן קרב דתניא כי כל אובל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויים לקרבן חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה וחלב חולין מניין ת"ל כי כל אובל חלב וכל תרבא דלענין הקרבה קריב לגבי מזבח לענין אכילה נמי תרבא הוא ואסור מאי טעמא איסור אכילה בענין הקרבה כתיב והי ניהו תרבא דקרב רבתי' את החלב המכסה את הקרב הדא היא פריסותא ואת החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס ובית הכוסות דאמר רבי אבא א"ר יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש ברת וזהו חלב שעל הקרב מאי שנא הא מדכולה כריסא משום דדמי לחלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירא מאי טעמא תותב קרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקים וחלב שעל הקיבה דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא והיינו פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דרבי ישמעאל אמר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף והאי קרום ונקלף ואסיר ורבי עקיבא סבר את החלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב קרום ונקלף הוא דעל יתרא רב אויא אמר רב מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל גבי הכליו' היינו תרבא דצדייתא. שעל גבי הכסלים היינו תרבא דאקליבוסתא היכא דליפן אטמתא א"ר אבא אמר רבי שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הכסלים אליה אע"ג דלעניין הקרבה חלב היא לעניין אכילה רחמנא שריה מאי טעמא דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו למאי איצטריך אי לאפוקי חיה מאשר יקריב ממנה נפקא אלא מאי קאמר (אמר) רחמנא כל חלב שור ובשב ועז לא תאכלו אמרתי לך לענין אכילה אליה שריא כיון דבשור (וכשב) וען להקרבה לגבי מזבח לא חזייא ואי דבר השוה לבל מותר דתנו רבנן כשב לרבות את הפסח לאליה כשהוא אומר אם כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כשהוא אומר אם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתרייא לה באכילה דכשב נמי שריא דהא אינו שוה אמר אביי ואי תימא רב יהודה חמשה חוטי איכא בחיותא ואסירי ובעי למשקלינון דכפלי ודכולייתא ודטחלא משום תרבא ובעו למשליכינהו לכולהו. דידא ודלועא משום דמא ואי פסיק להו נמי מירב דייבי אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי איכא בחיותא דטחלי ודכפלי ודכולייא אסור משום תרבא ובעי למקליפינהו רביעי ודמוקרי משום דמא ואמר אמימר משמיה דרב פפא לא ליסחוף איניש כפלי עילויה בישרא דדייב תרבא ובלע בישרא אי הכי כי תריץ להו נמי בלעו כפלי גופייהו מחרבא קרמא איכא בין תרבא לכפלי אי הכי תרבא גופיה נמי קרמא אית ליה רכיך ומימרטט: