שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ס״ז, ז׳

שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיקרי בליליא מגלתא בארבעה עשר ובחמשה עשר באדר מנלן אמר רבא דאמר קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר מדפרזים בארביסר מוקפות חומה בחמיסר אימ' פרזים בארביסר מוקפות חומה כלל לא ליקרו אטו מוקפין חומה לאו ישראל הוא ועוד מהודו ועד כוש כתיב ואימא פרזים בארביסר ומוקפין חומה אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר דכתי' את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אי הוה כתי' את יום ארבעה עשר וחמש' עשר כדקא אמרת השתא דכתי' את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אתא את (את) והפסיק האי לחודיה והאי לחודיה והילכתא כפרים ועיירות גדולות קורין בארבע' עשר ומוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמשה עשר ודוקא דאית ביה עשרה בטלנים שהיו יושבין בדברי תורה ביום ובלילה ואסור לכפרים ולעיירות גדולות ולכרכים שאין מוקפין חומה מימות יהושע לקרוא מגלה ולקרא בספר תורה בויבא עמלק ולהזכיר על הניסים במודים אלא יום ארביסר בלבד וכרכין מוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמיסר בלבד אבל תענית בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר דאמר שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר מאי קהילה יום תענית ומאי יום כניסה שמתכנסים בו ויושבין בתענית ומבקשים רחמים וכשחל שלשה עשר להיות בשבת מקדימין ויושבין בחמישי בשבת בתענית שהוא יום אחד עשר באדר מפני שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת וכשחל י"ג להיות בחמישי בשבת מתענין בו ביום שהוא זמנו אבל מקרא מגילה אין קורין אלא בארביסר בלבד וחייבים לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ואסור לקרות את המגלה בשבת מאי טעמא אמר רבא הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות דרך רשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב תנן אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מיכן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין ובזמן שחל שלשה עשר באדר להיות בערב שבת או בשבת מקדימין ומתענין בחמישי בשבת מפני שהוא נס ונס מקדימין ולא מאחרין אבל תשעה באב בזמן שחל להיות בשבת מאחרין ומתענין לאחר שבת מפני שהיה בו פורענות ופורענות מאחרין ולא מקדימין ואסור להתענות בשבת מפני כבוד השבת ולא בערב שבת מפני טורח שבת וזה ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה בזמן חכמי' הראשוני' שהיו בקיאין בחשבון מולד לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור היה יום ערבה בא בשבת ופורים בשבת ומקרא מגילה בשבת ומוציאין לולב בשבת ותוקעין שופר בשבת שחל ראש השנה להיות בו אבל היום שאין חכמים בקיאין בחשבון תולדות לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור גזרו חכמים שלא להוציא לולב לברך בו בשבת ואפילו בבית וכן במגילה אמר רבא גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים וזה ששנו חכמים מגלה נקראת באחד עשר בי"ב בי"ג בי"ד לא פחות ולא יתר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה ופירשו חכמי' וכי מאחר שמוקפין חומה קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר בי"ג מי קורא כך פירשו חכמים ממשנה זו אתה למד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וכי מאחר שהכפרים ועיירות גדולות קורין מגילה בי"ד באי זה צד חזר ושנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה כך פירשו חכמים יום כניסה יום תענית הוא שהקהל מתכנסין ומתענין בו בי"ג באדר שכך כתוב נקהלו היהודים ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר מיכאן את למד שי"ג תענית ובי"ד שמחה ומשתה אלא כך תיקנו חכמים לכפרים בזמן שבית המקדש קיים היו קורין מגילה ביום הכניסה בזמן שתענית בא בה' בשבת שהוא יום י"א כפרים היו קורין מגילה בתענית בי"א ובזמן שתענית בא בי"ג בחמישי בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין מגילה בו מפני שהיו הכפרים מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים היתה כתובה בסם ובסקרא בקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו סם סמא סיקרא רבה בר רב חנא א"ר יוחנן סקרתא קומוס קומא קנקנתום אמר רבא בר שמואל חדתא דאושכפי דיפתרא קמיח מליח ולא עפיץ נייר מחקא מאי נייר מחקא גויל דהוה כתוב ומחיק והדר כתיב ביה את המגילה. עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו מנהני מילי אמר רבא אתייא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו למדנו קדושת מגילה מקדושת כתובים וקדושת כתובים מקדושת נביאים קדושת נביאים מקדושת ספר תורה וספר תורה מנלן גמירי ספר ספר כתיב הכא ואני כותב על הספר וכתיב לקח את ספר התורה הזה מיכן שספר תורה אסור לכתוב אותו אלא בעורות מעובדים שעובדין בעפץ לשום תורה ועל גבי ספר מאי גבי ספר מקום שיער שהוא למעלן ואסור לכתוב אותו אלא בדיו ואסור לתפור אותו בפשתן אלא בגידים ואף נביאים והתורה אסור לכתוב אותן כי אם בספר תורה וכן מגילה שאע"פ שאין כתוב בה הזכרת השם ואע"פ שנקראת איגרת אסור לכתוב אותה אלא בנביאים: