שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל בשרא דתליש מן חיותא מיקמי דתשתחיט דכתי׳ לא תאכל הנפש עם הבשר ואפי׳ אוכליה לעובד כוכבים נמי אסיר דתנן רבי נתן אומר מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול ומנא לן דאיתסר לבני נח דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן ת"ל אך חלק ומאי תלמודא דהאי אך למעוטי שרצים הוא דאתא אמר רב הונא דאמר קרא כנפשו דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן ואילו אבר ובשר המדולדלין בבהמה ושחטה לבהמה אם יכולין להעלות ארוכה מישתריין בשחיטה רבהמה ואי לא לא היכי דמי להעלו' ארוכה כדתנן נשבר העצם אם רוב הבשר קיי' שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו והיכא דשחטה לבהמ׳ ועדיין לא נפקא נשמתה מאן דתליש בשרא ואכיל מינה קאי׳ בלא תעשה דתניא מניין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה שהוא עובר בלא תעשה שנאמר לא תאכלו על הדם ר"א לא תאכל מן הבשר ועדיין דם במזרק ר׳ דוסא אומר מניין שאין מברין על הרוגי בית דין שנאמר לא תאכלו על הדם רבי עקיבא אומר מניין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום שנאמר לא תאכלו על הדם:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ו׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.