אי נמי ברם צריך אילו תרי סהדי דהוו בסהדותא ואינשי חד מינייהו לסהדותא וחד מינייהו דכיר ליה מהו לאדכורי חבריה ומיזל ומסהיד מי אמרינן כיון דמידכר ליה וחבריה לא מידכר לא תיבעי לך דהא לא מידכר כי תיבעי לך היכא דמידכר מאי ת"ש דתניא כותב אדם עדותיו על השטר ומניחה ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה כיון דדכיר דכתבה כמאן דדכיר ליה דמי אמר רבא הני תרי סהדי דהיו ידעי בסהדותא ואינשי חד מינייהו לסהדותיה מדכר ליה חבריה ואזיל מסהיד ולא אמרינן דילמא קא משני חבריה והוא נינהו דקא מדמיא ליה מילתא דהכי הוות משום דקא מבלע ליה אבל בעל דבר כי מדכר להו לסהדי ומדכרין לא מסהדין רב חביבא אמר אפילו בעל דבר מידכר מר בר רב אשי אמר בעל דבר לא והלכה בעל דבר לא ואי צורבא מרבנן הוא כי מדכר ליה בעל דבר שפיר דמי רב אשי הוה ידע ליה לסהדותא דרב כהנא אמר ליה מדכיר מר הא סהדותא אמר ליה לא אמר ליה ולאו הכי והכי הוה מעשה אמר ליה לא לסוף אידכר רב אשי ואזל (הוה קא) ומסהיד ליה חזייה לרב כהנא דהוה קא מהסס אמר ליה מי סברת עלך דידך קא סמיכנא אנא הוא דדמיי אנפשיי ואידכר שפיר אי צורבא מרבנן הוא סהדא קא אמרינן:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.