אי נמי ברם צריך היכא דאמר ליה לחבריה אוזיפתך מאתן זוזי ואתו תרי סהדי חד אמר מאתן וחד אמר מאה הוא דאוזפי וקא מכחשין סהדי הדדי מי מחייב לשלומי ליה מאה אי לא מי אמרינן כיון דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי הא נחלקה עדותן אמאתן חד סהדא ואמאה חד סהדא ולא כלום או דילמא יש בכלל מאתים מנה ואמנה מיהת הא איכא תרי סהדי מיפלג פליגי בה רבי שמעון בן אלעזר ורבנן דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על שתי כתי עדים שאחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה ועל מה נחלקו על כת אחת שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן ובית הילל אומרים יש בכלל מאתים מנה תנא קמא סבר בכת אחת לא פליגי דכיון דלא שוה עידותן לא מצטרפינן להו כי פליגי בשתי כיתי עדים דבית שמאי סברי כיון דלא מכחשין הדדי ליתא לעדות לא דהני ולא דהני ובית הילל אומרים כיון דלא איצטרופי קא מצטרפין יש בכלל מאתים מנה הילכתא כרבי שמעון בן אלעזר או בתנא קמא ת"ש דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשירה בדיני ממונות (פסול) אפילו אחר אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן מצטרפין כרבי שמעון בן אלעזר:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.