שאילתא דאסר להון לדבית ישראל לאישתבועי בשיקרא בשמא דקב"ה וכל מאן דמשתבע בשיקרא בשמא דקב"ה לית ליה מחילה לעולם דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וגו' ולא מיבעיא אישתבועי בשיקרא אלא אפילו אפוקי שם שמים לבטלה אסור מדאפקיה קרא לא תשא ולא כתיב ולא תשבע דאפילו אדכורי שם שמים לבטלה ומאן דשמע ליה לחבריה דאפיק שם שמים לבטלה מיבעי ליה למימר ליה ליהוי ההוא גברא בשמתא דאמר רב חנן אמר רב כל השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו לא נידהו הוא בעצמו יהא בנידוי ואין עניות מצויה אלא בבית שמזכירין בו שם שמים לבטלה ועניות קשה כמות דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני דהא רבי אבא הוה קא אזיל קמיה דרב נחמן שמע לההיא איתתא דאפקא שם שמים לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר ש"מ תלת ש"מ השומע השם מפי חבירו צריך לנדותו וש"מ נידוהו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו וש"מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום ומאן דמברך נמי ברכה שאינה צריכה הוה ליה כמוציא שם שמים לבטלה וקאים בלא תשא דרב וריש לקיש דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.