אי נמי ברם צריך כי אכיל שיעור כמה חייב לברוכי בתריה ומיחייב לאזמוני כזית או בביצה מיפלג פליגו בה ר' מאיר ור' יהודה דתנן עד כמה מזמנין ר' מאיר אומר עד כזית ור' יהודה אומר בביצה ואמרינן מאי טעמא דר' מאיר סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתייה ואכילה בכזית למימרא דהיכא דאכל כזית בעי ברכה ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת אי זו אכילה שיש בה שביעה הוי אומר זו כביצה והילכתא כרבי יהודה דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה או דילמא מיסתבר טעמא דרבי מאיר בהא דמדמי לה לכל אכילות שבתורה ת"ש דאמר רבי חייה בר אבא אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף ואיתמר נמי מר רב חיננא בר יהודה משמיה דרבא הילכתא שתה כוס של יין אכל גרוגרת אחד מצטרף לעשרה ולהוציא רבים ידי חובתן אינו מוציא אלא עד שיאכל כזית דגן אלמא כרבי מאיר סבירא לן:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.