שאילתא דאסיר להון לרבית ישראל למעבד עיבידתא ביומא טבא דלא צריך ליומא טבא ואפילו דיומא טבא צורך אכילה אבל שאר מלאכות אע"ג דצורך יום טוב הוא לא שרא רחמנא דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואוכל נפש נמי מידי דאורחיה למיעבד ביום טוב כגון מישחט ומיפא ובשולי שפיר דאמי אבל כגון טחינה והרקדה דאפשר לעשותן מערב יום טוב אסור למיעבד ביום טוב דמעיט רחמנא הוא לבדו יעשה לכם ודאי טחינה לקימחא מאיתמול ובעי למתנייה ביום טוב שפיר דאמי ומשנינן עילוי פתורא כדתניא אין שונין קמח ביום טוב משום רבי פפיס ורבי יהודה אמרו שונין ושוים שאם נפל לתוכו צרור או קיסם מותר לשנותו תני תנא קמיה דרבינא שונין אמר ליה כל שכן דאסיר דמיחזי כבורר ויום טוב שחל להיות בערב שבת דבעי למיפא מיום טוב לשבת אי אחית עירוב תבשילין מערב יום טוב מותר לאפות מיום טוב לשבת ואי לא אחית עירובי תבשילין מערב יום טוב אסור באי זה צד עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת ואמר אביי לא שנו אלא תבשיל ופת אבל פת לחודיה אסור וכמה שיעורו כזית ואע"ג דנפישי אינשי טובא דאמר רבי אדא אמר רב עירובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה והיכא דמערב אדעתא דאיניש אחרינא אע"ג דלא ידע האיך דקא מחתין ליה הוי עירובא דשמואל הוה מערב אכולה נהרדעא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.