ברם צריך מבתים לחצר ומחצר לבתים הא אמרינן דאסיר לעיולי ולאפוקי בשבת כי לא עירבו מחו לעיולי מחצר לגג ומגג לחצר ומגג לגג של חבירו מי אמרינן גג כבית משוינן ליה ואסיר או דילמא כיון דגגין אוירא בעלמא נינהו כחצר דמיין ושדו פליגי תנאי בהא מילתא דתנן כל גגות העיר רשות אחת הן ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחת ואחת רשות בפני עצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות ואחר קרפיפות כולן רשות אחר לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית הילכתא כמאן ת"ש דאמר רב הלכה כרבי שמעון כשלא עירבו אבל עירבו חצר בפני עצמו ובעי לאפוקי מאני מבתים לחצר אי שרית ליה לאפוקי מאני דשביתי בחצר לגגין דאידך חצר אתי לאפוקי נמי מאני דבתים דאידך חצר וחצירות הא לא מערבן ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לגגין דאידך חצר והילכתא גגות וחצירות וקרפיפות ומבואות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכם כרבי שמעון ואכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו דתניא גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן: דרשה גג גדול הסמוך לקטן אי נמי מי שהחשיך לו בדרך:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.