ברם צריך אילו בכור דאיתיליד ביה מומא ביומא טבא מהו לאחזויה לחכם ביומא טבא ומשרייה ומיכליה מי אית ביה משום מוקצה אי לא מי אמרינן כיון דלא מישתרי מחולא מוקצה הוא או דילמא מכי אית ליה בדעתיה דהשתא נפיל ביה מומא לא הוה מוקצה אם תימצא לומר היכא דלא איתייליד ביה מומא מחולא אלא ביומא טבא מוקצה הוא היכ' דאיתייליד ביה מומא והוא מובהק דידע דמישתרי עילויה מי אית ביה משום מוקצה אי לא מי אמרינן כיון דידע דמום מובהק הוא לא מקצאי מדעתיה או דילמא כיון דלא ידע אי מיזדקק ליה חכם אי לא מוקצה הוא מיפלג פליגי בה ר' יהודה ור' שמעון דר' יהודה אמר לא הוה מוקצה כי האי גוונא אע"ג דר' יהודה מחמיר במוקצה בעלמא הכא מקיל דהא דעתיה עליה ור' שמעון אמר כי האי גוונא הוי מוקצה אע"ג דר' שמעון שרי מוקצה בעלמא הכא אסר דאמר מי יאמר דמיזדקק ליה חכם מאי היא דתניא בכור שנפל לבור ר' יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ר' שמעון אומר כל שאינו מומו ניכר מערב יום טוב אינו מן המוכן הלכה כר' יהודה או כר' שמעון ת"ש רב אמי ורדינאה חזי בוכרא רבי נשיאה הוה ביומא טבא לא הוה חזי אמר רב אמי שפיר עבוד דלא חזי והא רב אמי גופיה חזיה ההוא היכא דחזייה למומיה מאתמול ולא קביל סהדי דלא הוא רמא ביה מומא וכיון דחזא מומיה מאתמול ואמר אית לי סהדי למחר לית ביה משום מוקצה כי ההוא דאתא לקמיה דרבא ואייתי בוכרא לאחזייה ליה והוה חייף רישיה חזא למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר ואייתי לי סהדי דלא את רמא ביה מומא למחר אייתי סהדי אמר להו אמרו לי גופה דעובדא היכי הוה אמרו ליה הוו רמו שערי להך גיסא דהוצא ועייל רישיה ופסקיה לשפוותיה אמר להו ומי איכוין ליה אמרו ליה לא וכי איכוין מי אסור אין דתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מניין שלא יגרום לו ת"ל כל מום אחד מום ואחד כל מום וכן לאסהודי עליה לא מהימן הוא לנפשיה אלא צריך סהדא אחריני דלאו הוא שדא ביה מומא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.