שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל׳, א׳

דרשה עשיר ועני ורשע באין לדיןשאילתא דאילו מאן דמחייב שמתא ומשמתין ליה בי דינא מיחייב למינהג נזיפותא בנפשיה כאבל כדתניא מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלין למימרא דמחייב בעיטוף הראש כאבל ואסור בתשמיש המטה ובנעילת הסנדל כדתני׳ וכן את מוצא במנודה ובאבל מהו ברחיצה אמר רב יוסף כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכן את מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהי לא אשארה איבעיא להו מהו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת"ש ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים למקום א"ל אביי דילמא מנודה לשמים שאני דחמיר מהו בדברי תורה אמר רב יוסף ת"ש מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיד מתלמודו עושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו מהו בעשיית מלאכה ת"ש נשכר ונשכרין לו א"ר אלעאי אמר רב נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שלא בפניו מתירין לו בפניו ושלא בפניו בפניו פשיטא מהו דתימא שלא בפניו אתי לפקפוקי קמ"ל אמר רב גידל אמר רב השומע הזכרת השם לבטלה מפי חבירו צריך לנדותו לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי ואין עניות מצוייה אלא בבית שמזכירין בו שם שמים לבטלה ועניות קשה כמות דתניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני א"ר אבא הוה אזילנא בתריה דרב הונא שמע לההיא איתתא דאפקה שם שמים לבטלה שמתא ושרא לה לאלתר ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם לבטלה מפי חבירו צריך לנדותו וש"מ נידוהו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו וש"מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום אמר רב גידל תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו כדמר זוטרא דמר זוטרא כי הוה מיחייב בר בי רב שמתא משמית נפשיה והדר משמית ליה לדיליה כי הוה אזיל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה לדיליה פשיטא בי דינא הם הכי עבדינא מהו דתימא הוה ליה חבוש ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין ואפילו שמית נפשיה משמיה דגברא רבא ואפילו שמית נפשיה בי דינא מהו דתימא הוו חבוש קמ"ל וכן דמשתמית ומית בשמתיה סוקלין ארונו כדתנן כל המתנדה ומת בנידויו ב"ר סוקלין את ארונו: