שאילתות דרב אחאי גאון סימן כ״ז, ב׳

ברם צריך היכא דהוא ידע ביה דלא קא נהיג כשורה לחודיה וסהדי אחריני ליכא דידעי ביה מי שרי למשנייה אי לא מי אמרינן כיון דלאו בר מעבד ביה דינא הוא מישנא נמי לא או דילמא לעניין דינא הוא דאמר רחמנא עד דאיכא שני עדים אבל למשנייה אפי׳ בכל דהוא ואם תימצא לומר היכא דידע ביה הוה שרי למשניה היכא דאמר ליה עד אחד מהו למסמך עליה ומשנייה היכא דקים ליה בגויה לא תיבעי לן דכמן דידע ביה הוא דמי מן מעשה דבת רב חסדא דסמיך עלה רבי אבא אמרה ליה ההיא איתתא דחשידא על שבועת שוא ואפכא רבא משבועתא אשכנגדה אמר כיון דקים לי בה דלא מישקרא כמאן דקא סמכינא אנפשאי דמי כי קא מיבעיא לן עד אחד דלא קים לן ביה כי אצריך רחמנא שני עדים לחייבוה ממון אבל לחיובי שבועה אפילו בעד אחד דתניא לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ושנאה לשבועה מדמינן ליה וסגיא בעד אחד או דילמא שנאה נמי כעון וכחטאת דמיא ובעינן שני עדים ת"ש דת"ר שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי כי הא דטוביה חטא אתא זיגוד לחודי׳ ואסהיד ביה נגדיה רבא לזיגוד אמר זיגוד טוביה חטא וזיגיד מנגד א"ל אין דלחודך את ושם רע הוא דקא מפקת עילויה ואמר רב שמואל בר רב יצחק מותר לשנותו אלמא סמיך על נפשיה ושני ליה דכתיב כי תראה חמור שונאך מאי שונאך אילימא שונא עובד גילולים והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא עובד גילולים אלא פשיטא שונא ישראל ואי דקא עביד שפיר מי שרי למשנייה הא כתי׳ לא תשנא את אחיך בלבבך ואי דאית ביה שני עדים דמיגלייא מילתא שונאך הוא ולא שונא דכולי עלמא הוא שונא מיבעי ליה למיכתב ביה כדכתיב האחת אהובה והאחת שנואה אלא לאו כי האי גונא ש"מ רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו דכתיב יראת ה׳ שנאת רע ואי ראית ביה שני עדים צריכא למימר השתא מעשה עבדינן ביה שנאה מיבעייא אלא לאו כי האי גונא ש"מ אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מהו למימר ליה לרביה ומשנייה היכי דמי אי דידע בי׳ ברביה דמהימן ליה כי בי תרי וקים ליה לימא ליה ואי לא לא לימא ליה ש"מ דעל עד אח׳ לא סמכינן למימרא דשנאה נמי כעון וכחטאת דמי דאמר רחמנא לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת וכן הילכתא:

שאילתות דרב אחאי גאון · סימן כ״ז, ב׳

על המקור הזה