ברם צריך מהו לאפורי נדרא יחיד מומחה אי נמי קרוב אי נמי מעומד אי נמי בלילה כיון דצריך חכם הוה ליה כדינא ודינא מיושב הוא דכתיב וישב משה לשפוט את העם והיכא דלא מתחיל ביממא לא מתחלינן ליה בליליא שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו ויחיד נמי לא דתנן דיני ממונות בשלשה אע"ג דאמר מר היה מומחה לרבים דן ואפילו יחידי הני מילי הודאות והלוואות דאמור רבנן שלא תנעול דלת בפני לווין אבל גזילות וחבלות לא דאמר מר אפילו עשרה והן הדיוטות לא ידונו דיני קנסות וגזלות וחבלות כדיני קנסות דמו וקרוב נמי לא דכתיב לא יומתו אבות על בנים מה לדינא הני לא אף להפרת נדרים ולשבועה הני לא או דילמא כיון דהוא מיתבשל עילוי נדרא ומיחרט עילווי שבועתיה חכם מתיר ליה דא"ר יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה וכיון דהוא מיחרט למה ליה איצטרוכי לחכם משום דלשון חכמים מרפא הילכתא לא דמי לדינא וכולהון שפיר דמי ת"ש דאמר רבא אמר רב נחמן הלכה מפירין נדרים מעומד וביחידי ובלילה ובקרובים אלמא לאו כדינא דמי והא תניא ירד רבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה וחכם הוא דעקר נידרא והוה ליה כדינא רב נחמן סבר לה כרבי יהודה דאמר פותחין בחרטה ולא הואי כדינא ולשון חכמים מרפא בעלמא הוא והילכתא כרב נחמן ארבעה נדרים התירו חכמים:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן כ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.