ברם צריך למימר בא כותי ומסהיד מאי פשיטא דכל היכא דאיכוון לאסהודי בב"ד לא תיבעי לך דודאי אסור דתנן ובכותי אם היה מתכוין אסור כי תיבעי לך מסיח לפי תומו מאי מי אמרינן עדות הוא ואסור או דילמא הני מילי היכא דקא מיכוון ואמר בב"ד שריוה לפלניתא דמית גברה אבל היכא דמסיח לפי תומו שפיר דמי הלכתא מאי ת"ש דתניא אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בישראל וכותי שהיו מהלכין בדרך ובחזירתו היה אומר חבל על איש פלוני יהודי שמת וקברתיו ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו על פיו ושוב מעשה בכותי אחד שאמר מאן איכא בי חוי מאן איכא בי חוי מית חוי והשיאו חכמים את אשתו וכן הלכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קנ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.