שאילתא דאילו גברא דאזל למדינת הים אסיר לה לדביתהו למיהוי לגברא לעלם עד דאתי אפילו חד סהדא ואמר דמית או דקטלוה ובן גברא דטבע במים שאין להם סוף אשתו אסורה עד דאתי סהדא ואמר אסקוה מן מיא כד שכיב והוא ניהו אבל מים שיש להן סוף ושהא מן דחזייה שיעור דנפקא נשמתיה מותרת והי נינהו מים שיש להן סוף אמר אביי כגון דקאים בחד גידא וחזי להו בארבע גידני דאי סליק ההוא איניש בהני גידני מיתחזי אבל ודאי כדקאים בחד גידא ולא חזי לה לארבע גידני דילמא סליק ולא חזא ליה הוו להו מים שאין להן סוף ולענין עדות זו אפילו עד אחד ואפי' עד מפי עד או מפי אשה ואפילו אשה מפי אשה ואפילו עבד ואפילו שפחה ואפי' כותי וכותי אם היה מתכוון לא אלא אם היה מסיח לפי תומו מותר ומעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין ע"פ בת קול אמר [רבה] בר שמואל תניא בית שמאי אומרים אין משיאין ע"פ בת קול וב"ה אומרים משיאין ע"פ בת קול והלכתא כב"ה היכי דמי בת קול כדתנן מעשה באדם אחד שעמד בראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו חכמים את אשתו ושוב מעשה באדם אחד בצלמון שאמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני נשכו נחש ומת והלכו ולא הכירוהו והשיאו חכמים את אשתו ולא חיישינן לשד ולא חיישינן לצרה דילמא קא בעיא לקלקלה.
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קנ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.