ברם צריך למימר היכא דאינקוב הגיד והרר נסתם מי שרי ליה למינסב בת ישראל או לא מי אמרי' דומיא דממזר שויה רחמנא מה ממזר לית ליה תקנתא אף האי נמי לית ליה תקנתא או דילמא האי גברא מעיקרא כשר הוה מ"ט דהאי בידי אדם הוא דאינקיב והשתא איסתתים ליה וכיון דאיסתתים הדר לכשרותיה או דילמא לא ת"ש דתניא ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר לכשרותו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה או מחמת מכה בוושט שאינו קרום למימרא דהיכא דאינקיב והדר איסתתים כשר במאי איסתתים אמר אביי אמרה לי אם מייתינן סערתא ומסרטינן ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא דאינקיב בפרזלא לא משום דמיזרף זדיף ושייפנא ליה תרבא ומייתינן לשומשמנא גמלא ונקיט לוה לההוא ניקבא מתרתין גיסניה ופסקינן ליה לרישיה דשומשמנא וסתים הני מילי לקטן אבל לגדול כיון דיהיב דעתיה על אישות ופקע לא סתים וכן הלכתא דברא דישראל:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קנ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.