שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל בישולי כותים ריפתא דאפי לה ארמאי בישרא וכוורא דמטוי להו ארמאי דתנן אלו דברים של כותים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו כותי ואין ישראל רואהו הפת והשמן והשלקות שלהן מנה"מ א"ר חייא דאמר קרא אכל תשברו מאתם וגו' מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה אלא מעתה חטים ועשאן קליות הכי נמי דאסירן והתניא החמין והקליות שלהן מותרין אלא כמים מה מים שלא נשתנו מברייתן אף אוכל שלא נשתנה מברייתו אלא מעתה חטים ועשאן קמח הכי נמי דאסירן והא תנן הקמחים והסלתות שלהן מותרין אלא כמים מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור מידי אור כתיב אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי כותי' בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי כותים מאי בינייהו איכא בינייהו דגים קטנים מטוי ודייסא אמר רב אסי אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי כותים אמר רב יוסף אם צלאן כותי סומך עליהן משום עירובי תכשילין ואי עבדינהו כותי כסא דהרסנא אסירי פשיטא מהו דתימא הרסנא עיקר קמ"ל קמחא עיקר אמר רב ברונא אמר רב כותי שהצית את האור באגם כל חגבים שבאגם אסורין אמר רב חנא בר אמי א"ר פדת אמר ר' יוחנן האי כותי דחריך רישא שרי למיכל מריש אוניה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קמ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.