חיי שרהשאילתא דאילו מאן דשכיב ליה שיכבא מיחייב למיבכייה ולמיספדיה ולמיקבריה דהכי אשכחן באברהם אבונא בעידן דשכיבא שרה בכיה וספדה וקברה דכתיב ותמת שרה בקרית ארבע וגו׳ אמר רב יהודה אמר רב כל הרואה את המת ואינו מלווהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו ואם לווהו מה שכרו עליו הכתוב אומר מלוה ה׳ חונן דל וגו׳ ואפילו תלמוד תורה גדול ממעשה מבטלין להוצאת המת ולהכנסת הכלה בד"א כשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר שמואל בר אוניא משמיה דרב תליסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא רב ששת אמר ואיתימא רבי יוחנן נטילתה כנתינתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא הני מילי למאן דקרי ולא תני אבל למאן דקרי ותני לית ליה שיעור ואסיר לאשתעויי קמי שיכבא מילתא דלא צריכה ליה דאמר רבי זריקא א"ר אמי אמר ריש לקיש אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת וא"ר אבא בר כהנא הני מילי בדברי תורה דחלשא דעתיה אבל במילי דעלמא לית לן בה איכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא נצרכה אלא לדברי תורה וכל שכן במילי דעלמא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן י״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.